הסוד למים בטעם של מעיין: מהי טכנולוגיית "אוסמוזה הפוכה" ולמה היא משגעת את הרשת? אם כולנו מכירים את ההרגשה. פותחים את הברז, ממלאים כוס מים צוננים, ולוקחים שלוק. במקום רעננות טהורה, אנחנו מקבלים טעם לוואי עדין של כלור, תחושה "כבדה" בפה, ולעיתים אפילו ריח שלא היינו רוצים לפגוש. אנחנו שותים כי אנחנו חייבים, אך רחוקים מלהתענג על החוויה. האם כך מים אמורים להיות? התשובה היא לא מוחלט. המים בברז שלנו עברו דרך ארוכה ומפותלת – ממאגרי המים, דרך מתקני טיהור עירוניים בהם מוסיפים להם כימיקלים לחיטוי, ועד לצנרת הביתית, שלעיתים מוסיפה משקעים וחלודה משלה. התוצאה היא מים בטוחים לשתייה מבחינה מיקרוביאלית, אך רחוקים מאוד מהמקור הטהור והצלול שלהם בטבע. העיסוק באיכות המים שלנו הוא לא עניין של פינוק, אלא של בריאות. מעבר לטעם וריח הכלור, מי הברז עלולים להכיל מגוון רחב של מזהמים בלתי רצויים שאינם נראים לעין: פתרונות נפוצים כמו קנקני סינון פשוטים או הרתחת מים מציעים שיפור חלקי בלבד. הם עשויים להפחית את טעם הכלור, אך אינם מסוגלים להתמודד עם קשת המזהמים הרחבה הזו. כדי להחזיר למים את האיכות, הטעם והתחושה של מים טבעיים ממעיין הרים, יש צורך בגישה הוליסטית המשלבת שני עקרונות מרכזיים: טיהור מוחלט והשבחה טבעית. זוהי השיטה הסינרגטית.